הוריי החליטו להתפצל. אבי, אחותי ואחי נסעו לעייריה קטנה בדרום פולין ואילו אני ואימי נשארנו בגטו. ביום שנסגרו השערים אימי קיבלה מכתב לבוא לעיירה אך זה היה מאוחר מידי. אי אפשר היה לעזוב את המקום.
גרנו בחדר אחד אם ריהוט מצומצם. בהתחלה עוד היה בית ספר בגטו שבו למדתי.לאחר שנתיים הוא נסגר ועבד
תי בבית חרושת לדברי עור. הייתי בת 14 וחצי. בגטו נפתחו תנועות נוער ציוניות ואני הצטרפתי לתנועה "השומר הצעיר". הייתי מאוד פעילה בתנועה והייתי ראשגד"ית. שמה פגשתי את אהבת חיי זאב ופקטור(רק שבתקופה ההיא מי היה יודע שבעוד כמספר שנים נפגשנו בארץ ישראל והחלטנו להקים משפחה).בשנת 44, בת 16 וחצי, חיסלו את הגטו ונשלחנו למחנה אשוויץ. שם נפרדתי מאימי ונשלחתי למחנה העבודה בברימן בגרמניה. שמה אחרי כמה חודשים של פינוי רחובות אחרי הפצצות נשלחתי למחנה ההשמדה ברגן בלזן. ב-15 באפריל 1945 נכנסו למחנה טנקים אנגליים ששיחררו את המקום. נגמרה המלחמה!!!"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה